שחקנים: אמנון וולף * אביב כרמי / מיכל שטמלר * אור מאיר * סיון מסט * יולי סקר * מתן שביט | מחזה: אורי אוריין | בימוי: משה קפטן | מנהל הפקה: דוראל זילברמן | מוזיקה: ליאור רונן | עיצוב ותפאורה: זאב לוי | תאורה: אורי מורג | עיצוב תלבושות: רחלי בן שמעון
מהי תסמונת "טורט"
תסמונת "טורט" מתאפיינת ב"טיקים" לא רצוניים, שהם תנועות וקולות קצרים שחוזרים על עצמם בלי קשר לסיטואציה בה הם מתרחשים. התסמונת אובחנה לראשנוה על ידי הנוירולוג הצרפתי ד"ר טורט, ונקראת על שמו. הגורם לתסמונת לא ידוע בוודאות.
אסט"י, ארגון סינדרום טורט בישראל, מדווח כי 2-3 מתוך 1000 ילדים במדינת ישראל (למעלה מ8000) מתמודדים עם תסמונת טורט.
מקרה מפורסם של תסמונת "טורט" הוא בראד כהן - בראד גדל בארה"ב, וכשהיה בן שש התחיל להשמיע רעשים ללא שליטה. בראד סבל מהצקות, בדידות ודחייה חברתית. הסובבים אותו לא הבינו וחשבו שהוא עושה את הרעשים האלה בכוונה. היו לבראד מורים שדרשו ממנו להתנצל מול הכיתה על כך שהוא מפריע להם והעמידו אותו בפינה שילמד לקח. רק בגיל עשר אובחן בראד לראשונה כלוקה בתסמונת טורט. אמו לקחה אותו לקבוצת תמיכה לבעלי טורט ובראד יצא ממנה מלא השראה. באותו יום החליט להיות "המורה שמעולם לא היה לו". כיום בראד הוא מורה ומעביר הרצאות על התסמונת ועל סיפור חייו. על פי ספרו של בראד ביססו את הסרט המפורסם "בחזית הכיתה".
דבר המחזאי - אורי אוריין
במפגשים שערכתי עם ילדים ומבוגרים בעלי תסמונת "טורט", ביקשו כולם להדגיש שהם לא רק "חולי טורט". יש להם תחביבים, אהבות, רצונות, מחשבות ובנוסף - יש להם גם את התסמונת. כפי שלכל אחד מאיתנו יש את הדברים שמפריעים לנו ואת הדברים שאנחנו אוהבים בעצמנו, כך גם להם יש מידיי פעם טיקים.
ניסיתי לחשוב מה הדרך הטובה ביותר להציג את סיפורו של אותו ילד מיוחד. האם זה מנקודת מבטו של הילד? האם זו דווקא האמא שדוחפת אותו ומתעקשת? או אולי מנהל בית הספר שעושה שינוי משמעותי בחייו? בסופו של דבר כל ההיבטים האלה נכנסו להצגה, אבל ההיבט החשוב בעיני הוא דווקא החברים לכיתה, אותם ילדים "רגילים". ילד יכול להיות אמיץ ונחוש, אבל כדי לעשות התקדמות של ממש הוא חייב סביבה אוהבת ותומכת. כל מה שצריך זה אדם אחד שמאמין בך, ילד אחד שמוכן לתת הזדמנות לילד אחר - כדי לחולל שינוי.
דבר הבמאי - משה קפטן
אילו יכולנו להתנהל בחיים על פי הגדרות המילון, המושג "שונה" היה מסתכם בפירוש: "לא דומה, לא שותו דבר". אלא שהחיים מורכבים יותר מהגדרה במילון ולצערי להיות שונה בחברה שלנו זה לא עניין של מה בכך. שונות מביאה איתה יחס מורכב מצד האחר, זה המחשיב את עצמו "נורמלי". לצערי, ילדים "שונים" במערכת החינוך מוצאים את עצמם מושפלים, נעלבים או עצובים כתוצאה מההתנהגות של חבריהם לכיתה, התנהגות שעיקרה השפלת האחר לטובת העצמת האגו שלהם.
במחזה אנו עוסקים בילד שסובל מתסמונת טורט, שהיא ללא ספק קשה ולא נעימה עבורו, ומפחידה אולי עבור האחר. יחד עם זה, עשיננו כל שביכולתנו להשתמש בתסמונת הזו כדי לדבר על "שונות" באשר היא כיוון שלא צריך תסמונת טורט כדי להיחשב שונה בחברה. מה עם ילדים שמנים? חרשים? מרכיבי משקפיים? צולעים? ועוד.
כאבא לילדים הבטחתי לעצמי שאקדיש את היצירה הזו לאותם ילדים שונים. אני מודה על הזכות להפוך את האמנות שלי לכלי שאולי יכול להשפיע על הילדים שיצפו בהצגה, ובעקבותיה יפנימו שכולנו - בלי יוצא מן הכלל - ילדים של אלוקים, ובזכות ההצגה יחבקו את האחר ולא ילעגו לו.